1ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל־אחאב חי־יהוה אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם־יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם־לפי דברי׃ ס 2ויהי דבר־יהוה אליו לאמר׃ 3לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית אשר על־פני הירדן׃ 4והיה מהנחל תשתה ואת־הערבים צויתי לכלכלך שם׃ 5וילך ויעש כדבר יהוה וילך וישב בנחל כרית אשר על־פני הירדן׃ 6והערבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב ומן־הנחל ישתה׃ 7ויהי מקץ ימים וייבש הנחל כי לא־היה גשם בארץ׃ ס

8ויהי דבר־יהוה אליו לאמר׃ 9קום לך צרפתה אשר לצידון וישבת שם הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך׃ 10ויקם ׀ וילך צרפתה ויבא אל־פתח העיר והנה־שם אשה אלמנה מקששת עצים ויקרא אליה ויאמר קחי־נא לי מעט־מים בכלי ואשתה׃ 11ותלך לקחת ויקרא אליה ויאמר לקחי־נא לי פת־לחם בידך׃ 12ותאמר חי־יהוה אלהיך אם־יש־לי מעוג כי אם־מלא כף־קמח בכד ומעט־שמן בצפחת והנני מקששת שנים עצים ובאתי ועשיתיהו לי ולבני ואכלנהו ומתנו׃ 13ויאמר אליה אליהו אל־תיראי באי עשי כדברך אך עשי־לי משם עגה קטנה בראשנה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרנה׃ ס 14כי כה אמר יהוה אלהי ישראל כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום [תתן־ כ] (תת־יהוה ק) גשם על־פני האדמה׃ 15ותלך ותעשה כדבר אליהו ותאכל [הוא־והיא כ] (היא־והוא ק) וביתה ימים׃ 16כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר כדבר יהוה אשר דבר ביד אליהו׃ פ

17ויהי אחר הדברים האלה חלה בן־האשה בעלת הבית ויהי חליו חזק מאד עד אשר לא־נותרה־בו נשמה׃ 18ותאמר אל־אליהו מה־לי ולך איש האלהים באת אלי להזכיר את־עוני ולהמית את־בני׃ 19ויאמר אליה תני־לי את־בנך ויקחהו מחיקה ויעלהו אל־העליה אשר־הוא ישב שם וישכבהו על־מטתו׃ 20ויקרא אל־יהוה ויאמר יהוה אלהי הגם על־האלמנה אשר־אני מתגורר עמה הרעות להמית את־בנה׃ 21ויתמדד על־הילד שלש פעמים ויקרא אל־יהוה ויאמר יהוה אלהי תשב נא נפש־הילד הזה על־קרבו׃ 22וישמע יהוה בקול אליהו ותשב נפש־הילד על־קרבו ויחי׃ 23ויקח אליהו את־הילד וירדהו מן־העליה הביתה ויתנהו לאמו ויאמר אליהו ראי חי בנך׃ 24ותאמר האשה אל־אליהו עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר־יהוה בפיך אמת׃ פ