1ונעמן שר־צבא מלך־ארם היה איש גדול לפני אדניו ונשא פנים כי־בו נתן־יהוה תשועה לארם והאיש היה גבור חיל מצרע׃ 2וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה ותהי לפני אשת נעמן׃ 3ותאמר אל־גברתה אחלי אדני לפני הנביא אשר בשמרון אז יאסף אתו מצרעתו׃ 4ויבא ויגד לאדניו לאמר כזאת וכזאת דברה הנערה אשר מארץ ישראל׃ 5ויאמר מלך־ארם לך־בא ואשלחה ספר אל־מלך ישראל וילך ויקח בידו עשר ככרי־כסף וששת אלפים זהב ועשר חליפות בגדים׃

6ויבא הספר אל־מלך ישראל לאמר ועתה כבוא הספר הזה אליך הנה שלחתי אליך את־נעמן עבדי ואספתו מצרעתו׃ 7ויהי כקרא מלך־ישראל את־הספר ויקרע בגדיו ויאמר האלהים אני להמית ולהחיות כי־זה שלח אלי לאסף איש מצרעתו כי אך־דעו־נא וראו כי־מתאנה הוא לי׃

8ויהי כשמע ׀ אלישע איש־האלהים כי־קרע מלך־ישראל את־בגדיו וישלח אל־המלך לאמר למה קרעת בגדיך יבא־נא אלי וידע כי יש נביא בישראל׃ 9ויבא נעמן [בסוסו כ] (בסוסיו ק) וברכבו ויעמד פתח־הבית לאלישע׃ 10וישלח אליו אלישע מלאך לאמר הלוך ורחצת שבע־פעמים בירדן וישב בשרך לך וטהר׃ 11ויקצף נעמן וילך ויאמר הנה אמרתי אלי ׀ יצא יצוא ועמד וקרא בשם־יהוה אלהיו והניף ידו אל־המקום ואסף המצרע׃ 12הלא טוב [אבנה כ] (אמנה ק) ופרפר נהרות דמשק מכל מימי ישראל הלא־ארחץ בהם וטהרתי ויפן וילך בחמה׃ 13ויגשו עבדיו וידברו אליו ויאמרו אבי דבר גדול הנביא דבר אליך הלוא תעשה ואף כי־אמר אליך רחץ וטהר׃ 14וירד ויטבל בירדן שבע פעמים כדבר איש האלהים וישב בשרו כבשר נער קטן ויטהר׃

15וישב אל־איש האלהים הוא וכל־מחנהו ויבא ויעמד לפניו ויאמר הנה־נא ידעתי כי אין אלהים בכל־הארץ כי אם־בישראל ועתה קח־נא ברכה מאת עבדך׃ 16ויאמר חי־יהוה אשר־עמדתי לפניו אם־אקח ויפצר־בו לקחת וימאן׃ 17ויאמר נעמן ולא יתן־נא לעבדך משא צמד־פרדים אדמה כי לוא־יעשה עוד עבדך עלה וזבח לאלהים אחרים כי אם־ליהוה׃ 18לדבר הזה יסלח יהוה לעבדך בבוא אדני בית־רמון להשתחות שמה והוא ׀ נשען על־ידי והשתחויתי בית רמן בהשתחויתי בית רמן יסלח־ [נא כ] יהוה לעבדך בדבר הזה׃ 19ויאמר לו לך לשלום וילך מאתו כברת־ארץ׃ ס

20ויאמר גיחזי נער אלישע איש־האלהים הנה ׀ חשך אדני את־נעמן הארמי הזה מקחת מידו את אשר־הביא חי־יהוה כי־אם־רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה׃ 21וירדף גיחזי אחרי נעמן ויראה נעמן רץ אחריו ויפל מעל המרכבה לקראתו ויאמר השלום׃ 22ויאמר ׀ שלום אדני שלחני לאמר הנה עתה זה באו אלי שני־נערים מהר אפרים מבני הנביאים תנה־נא להם ככר־כסף ושתי חלפות בגדים׃ 23ויאמר נעמן הואל קח ככרים ויפרץ־בו ויצר ככרים כסף בשני חרטים ושתי חלפות בגדים ויתן אל־שני נעריו וישאו לפניו׃ 24ויבא אל־העפל ויקח מידם ויפקד בבית וישלח את־האנשים וילכו׃ 25והוא־בא ויעמד אל־אדניו ויאמר אליו אלישע [מאן כ] (מאין ק) גחזי ויאמר לא־הלך עבדך אנה ואנה׃

26ויאמר אליו לא־לבי הלך כאשר הפך־איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את־הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות׃ 27וצרעת נעמן תדבק־בך ובזרעך לעולם ויצא מלפניו מצרע כשלג׃ ס