1כה הראני אדני יהוה והנה כלוב קיץ׃ 2ויאמר מה־אתה ראה עמוס ואמר כלוב קיץ ויאמר יהוה אלי בא הקץ אל־עמי ישראל לא־אוסיף עוד עבור לו׃ 3והילילו שירות היכל ביום ההוא נאם אדני יהוה רב הפגר בכל־מקום השליך הס׃ פ 4שמעו־זאת השאפים אביון ולשבית [ענוי־ כ] (עניי־ארץ׃ ק) 5לאמר מתי יעבר החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה־בר להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה׃ 6לקנות בכסף דלים ואביון בעבור נעלים ומפל בר נשביר׃ 7נשבע יהוה בגאון יעקב אם־אשכח לנצח כל־מעשיהם׃ 8העל זאת לא־תרגז הארץ ואבל כל־יושב בה ועלתה כאר כלה ונגרשה [ונשקה כ] (ונשקעה ק) כיאור מצרים׃ ס 9והיה ׀ ביום ההוא נאם אדני יהוה והבאתי השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור׃ 10והפכתי חגיכם לאבל וכל־שיריכם לקינה והעליתי על־כל־מתנים שק ועל־כל־ראש קרחה ושמתיה כאבל יחיד ואחריתה כיום מר׃ 11הנה ׀ ימים באים נאם אדני יהוה והשלחתי רעב בארץ לא־רעב ללחם ולא־צמא למים כי אם־לשמע את דברי יהוה׃ 12ונעו מים עד־ים ומצפון ועד־מזרח ישוטטו לבקש את־דבר־יהוה ולא ימצאו׃ 13ביום ההוא תתעלפנה הבתולת היפות והבחורים בצמא׃ 14הנשבעים באשמת שמרון ואמרו חי אלהיך דן וחי דרך באר־שבע ונפלו ולא־יקומו עוד׃ ס |
    |