1ובשנת שתים למלכות נבכדנצר חלם נבכדנצר חלמות ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו׃ 2ויאמר המלך לקרא לחרטמים ולאשפים ולמכשפים ולכשדים להגיד למלך חלמתיו ויבאו ויעמדו לפני המלך׃ 3ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את־החלום׃

4וידברו הכשדים למלך ארמית מלכא לעלמין חיי אמר חלמא [לעבדיך כ] (לעבדך ק) ופשרא נחוא׃ 5ענה מלכא ואמר [לכשדיא כ] (לכשדאי ק) מלתא מני אזדא הן לא תהודעונני חלמא ופשרה הדמין תתעבדון ובתיכון נולי יתשמון׃ 6והן חלמא ופשרה תהחון מתנן ונבזבה ויקר שגיא תקבלון מן־קדמי להן חלמא ופשרה החוני׃ 7ענו תנינות ואמרין מלכא חלמא יאמר לעבדוהי ופשרה נהחוה׃ 8ענה מלכא ואמר מן־יציב ידע אנה די עדנא אנתון זבנין כל־קבל די חזיתון די אזדא מני מלתא׃ 9די הן־חלמא לא תהודענני חדה־היא דתכון ומלה כדבה ושחיתה [הזמנתון כ] (הזדמנתון ק) למאמר קדמי עד די עדנא ישתנא להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרה תהחונני׃ 10ענו [כשדיא כ] (כשדאי ק) קדם־מלכא ואמרין לא־איתי אנש על־יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויה כל־קבל די כל־מלך רב ושליט מלה כדנה לא שאל לכל־חרטם ואשף וכשדי׃ 11ומלתא די־מלכה שאל יקירה ואחרן לא איתי די יחונה קדם מלכא להן אלהין די מדרהון עם־בשרא לא איתוהי׃

12כל־קבל דנה מלכא בנס וקצף שגיא ואמר להובדה לכל חכימי בבל׃ 13ודתא נפקת וחכימיא מתקטלין ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה׃ פ

14באדין דניאל התיב עטא וטעם לאריוך רב־טבחיא די מלכא די נפק לקטלה לחכימי בבל׃ 15ענה ואמר לאריוך שליטא די־מלכא על־מה דתא מהחצפה מן־קדם מלכא אדין מלתא הודע אריוך לדניאל׃ 16ודניאל על ובעה מן־מלכא די זמן ינתן־לה ופשרא להחויה למלכא׃ פ

17אדין דניאל לביתה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע׃ 18ורחמין למבעא מן־קדם אלה שמיא על־רזה דנה די לא יהבדון דניאל וחברוהי עם־שאר חכימי בבל׃

19אדין לדניאל בחזוא די־ליליא רזה גלי אדין דניאל ברך לאלה שמיא׃

20ענה דניאל ואמר להוא שמה די־אלהא מברך מן־עלמא ועד־עלמא די חכמתא וגבורתא די לה־היא׃

21והוא מהשנא עדניא וזמניא מהעדה מלכין ומהקים מלכין יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה׃

22הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא [ונהירא כ] (ונהורא ק) עמה שרא׃

23לך ׀ אלה אבהתי מהודא ומשבח אנה די חכמתא וגבורתא יהבת לי וכען הודעתני די־בעינא מנך די־מלת מלכא הודעתנא׃

24כל־קבל דנה דניאל על על־אריוך די מני מלכא להובדה לחכימי בבל אזל ׀ וכן אמר־לה לחכימי בבל אל־תהובד העלני קדם מלכא ופשרא למלכא אחוא׃ ס

25אדין אריוך בהתבהלה הנעל לדניאל קדם מלכא וכן אמר־לה די־השכחת גבר מן־בני גלותא די יהוד די פשרא למלכא יהודע׃ 26ענה מלכא ואמר לדניאל די שמה בלטשאצר [האיתיך כ] (האיתך ק) כהל להודעתני חלמא די־חזית ופשרה׃ 27ענה דניאל קדם מלכא ואמר רזה די־מלכא שאל לא חכימין אשפין חרטמין גזרין יכלין להחויה למלכא׃ 28ברם איתי אלה בשמיא גלא רזין והודע למלכא נבוכדנצר מה די להוא באחרית יומיא חלמך וחזוי ראשך על־משכבך דנה הוא׃ פ 29[אנתה כ] (אנת ק) מלכא רעיונך על־משכבך סלקו מה די להוא אחרי דנה וגלא רזיא הודעך מה־די להוא׃ 30ואנה לא בחכמה די־איתי בי מן־כל־חייא רזא דנה גלי לי להן על־דברת די פשרא למלכא יהודעון ורעיוני לבבך תנדע׃

31[אנתה כ] (אנת ק) מלכא חזה הוית ואלו צלם חד שגיא צלמא דכן רב וזיוה יתיר קאם לקבלך ורוה דחיל׃ 32הוא צלמא ראשה די־דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתה די נחש׃ 33שקוהי די פרזל רגלוהי [מנהון כ] (מנהין ק) די פרזל [ומנהון כ] (ומנהין ק) די חסף׃ 34חזה הוית עד די התגזרת אבן די־לא בידין ומחת לצלמא על־רגלוהי די פרזלא וחספא והדקת המון׃ 35באדין דקו כחדה פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא והוו כעור מן־אדרי־קיט ונשא המון רוחא וכל־אתר לא־השתכח להון ואבנא ׀ די־מחת לצלמא הות לטור רב ומלת כל־ארעא׃

36דנה חלמא ופשרה נאמר קדם־מלכא׃ 37[אנתה כ] (אנת ק) מלכא מלך מלכיא די אלה שמיא מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב־לך׃ 38ובכל־די [דארין כ] (דירין ק) בני־אנשא חיות ברא ועוף־שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון [אנתה כ] (אנת־הוא ק) ראשה די דהבא׃

39ובתרך תקום מלכו אחרי ארעא מנך ומלכו [תליתיא כ] (תליתאה ק) אחרי די נחשא די תשלט בכל־ארעא׃

40ומלכו [רביעיה כ] (רביעאה ק) תהוא תקיפה כפרזלא כל־קבל די פרזלא מהדק וחשל כלא וכפרזלא די־מרעע כל־אלין תדק ותרע׃ 41ודי־חזיתה רגליא ואצבעתא [מנהון כ] (מנהן ק) חסף די־פחר [ומנהון כ] (ומנהין ק) פרזל מלכו פליגה תהוה ומן־נצבתא די פרזלא להוא־בה כל־קבל די חזיתה פרזלא מערב בחסף טינא׃ 42ואצבעת רגליא [מנהון כ] (מנהין ק) פרזל [ומנהון כ] (ומנהין ק) חסף מן־קצת מלכותא תהוה תקיפה ומנה תהוה תבירה׃ 43[די כ] (ודי ק) חזית פרזלא מערב בחסף טינא מתערבין להון בזרע אנשא ולא־להון דבקין דנה עם־דנה הא־כדי פרזלא לא מתערב עם־חספא׃

44וביומיהון די מלכיא אנון יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל ומלכותה לעם אחרן לא תשתבק תדק ותסיף כל־אלין מלכותא והיא תקום לעלמיא׃ 45כל־קבל די־חזית די מטורא אתגזרת אבן די־לא בידין והדקת פרזלא נחשא חספא כספא ודהבא אלה רב הודע למלכא מה די להוא אחרי דנה ויציב חלמא ומהימן פשרה׃ פ

46באדין מלכא נבוכדנצר נפל על־אנפוהי ולדניאל סגד ומנחה וניחחין אמר לנסכה לה׃ 47ענה מלכא לדניאל ואמר מן־קשט די אלהכון הוא אלה אלהין ומרא מלכין וגלה רזין די יכלת למגלא רזה דנה׃ 48אדין מלכא לדניאל רבי ומתנן רברבן שגיאן יהב־לה והשלטה על כל־מדינת בבל ורב־סגנין על כל־חכימי בבל׃ 49ודניאל בעא מן־מלכא ומני על עבידתא די מדינת בבל לשדרך מישך ועבד נגו ודניאל בתרע מלכא׃ פ