1וזכר את־בוראיך בימי בחורתיך עד אשר לא־יבאו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין־לי בהם חפץ׃ 2עד אשר לא־תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם׃ 3ביום שיזעו שמרי הבית והתעותו אנשי החיל ובטלו הטחנות כי מעטו וחשכו הראות בארבות׃ 4וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה ויקום לקול הצפור וישחו כל־בנות השיר׃ 5גם מגבה יראו וחתחתים בדרך וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר האביונה כי־הלך האדם אל־בית עולמו וסבבו בשוק הספדים׃ 6עד אשר לא־ [ירחק כ] (ירתק ק) חבל הכסף ותרץ גלת הזהב ותשבר כד על־המבוע ונרץ הגלגל אל־הבור׃ 7וישב העפר על־הארץ כשהיה והרוח תשוב אל־האלהים אשר נתנה׃ 8הבל הבלים אמר הקוהלת הכל הבל׃ 9ויתר שהיה קהלת חכם עוד למד־דעת את־העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה׃ 10בקש קהלת למצא דברי־חפץ וכתוב ישר דברי אמת׃ 11דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות נתנו מרעה אחד׃ 12ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגעת בשר׃ 13סוף דבר הכל נשמע את־האלהים ירא ואת־מצותיו שמור כי־זה כל־האדם׃ 14כי את־כל־מעשה האלהים יבא במשפט על כל־נעלם אם־טוב ואם־רע׃ |
    |