1ויאמר יהוה אל־משה ואל־אהרן בארץ מצרים לאמר׃ 2החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה׃ 3דברו אל־כל־עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית־אבת שה לבית׃ 4ואם־ימעט הבית מהית משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל־ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על־השה׃ 5שה תמים זכר בן־שנה יהיה לכם מן־הכבשים ומן־העזים תקחו׃ 6והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת־ישראל בין הערבים׃ 7ולקחו מן־הדם ונתנו על־שתי המזוזת ועל־המשקוף על הבתים אשר־יאכלו אתו בהם׃ 8ואכלו את־הבשר בלילה הזה צלי־אש ומצות על־מררים יאכלהו׃ 9אל־תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם־צלי־אש ראשו על־כרעיו ועל־קרבו׃ 10ולא־תותירו ממנו עד־בקר והנתר ממנו עד־בקר באש תשרפו׃ 11וככה תאכלו אתו מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא ליהוה׃ 12ועברתי בארץ־מצרים בלילה הזה והכיתי כל־בכור בארץ מצרים מאדם ועד־בהמה ובכל־אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה׃ 13והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את־הדם ופסחתי עלכם ולא־יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים׃

14והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג ליהוה לדרתיכם חקת עולם תחגהו׃ 15שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי ׀ כל־אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשן עד־יום השבעי׃ 16וביום הראשון מקרא־קדש וביום השביעי מקרא־קדש יהיה לכם כל־מלאכה לא־יעשה בהם אך אשר יאכל לכל־נפש הוא לבדו יעשה לכם׃ 17ושמרתם את־המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את־צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את־היום הזה לדרתיכם חקת עולם׃ 18בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת עד יום האחד ועשרים לחדש בערב׃ 19שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי ׀ כל־אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל בגר ובאזרח הארץ׃ 20כל־מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות׃ פ

21ויקרא משה לכל־זקני ישראל ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח׃ 22ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר־בסף והגעתם אל־המשקוף ואל־שתי המזוזת מן־הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח־ביתו עד־בקר׃

23ועבר יהוה לנגף את־מצרים וראה את־הדם על־המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח יהוה על־הפתח ולא יתן המשחית לבא אל־בתיכם לנגף׃ 24ושמרתם את־הדבר הזה לחק־לך ולבניך עד־עולם׃ 25והיה כי־תבאו אל־הארץ אשר יתן יהוה לכם כאשר דבר ושמרתם את־העבדה הזאת׃ 26והיה כי־יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם׃ 27ואמרתם זבח־פסח הוא ליהוה אשר פסח על־בתי בני־ישראל במצרים בנגפו את־מצרים ואת־בתינו הציל ויקד העם וישתחוו׃

28וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה יהוה את־משה ואהרן כן עשו׃ ס

29ויהי ׀ בחצי הלילה ויהוה הכה כל־בכור בארץ מצרים מבכר פרעה הישב על־כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה׃ 30ויקם פרעה לילה הוא וכל־עבדיו וכל־מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי־אין בית אשר אין־שם מת׃

31ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם־אתם גם־בני ישראל ולכו עבדו את־יהוה כדברכם׃ 32גם־צאנכם גם־בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם־אתי׃

33ותחזק מצרים על־העם למהר לשלחם מן־הארץ כי אמרו כלנו מתים׃ 34וישא העם את־בצקו טרם יחמץ משארתם צררת בשמלתם על־שכמם׃

35ובני־ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי־כסף וכלי זהב ושמלת׃ 36ויהוה נתן את־חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את־מצרים׃ פ

37ויסעו בני־ישראל מרעמסס סכתה כשש־מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף׃ 38וגם־ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד׃ 39ויאפו את־הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי־גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם־צדה לא־עשו להם׃

40ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה׃ 41ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל־צבאות יהוה מארץ מצרים׃

42ליל שמרים הוא ליהוה להוציאם מארץ מצרים הוא־הלילה הזה ליהוה שמרים לכל־בני ישראל לדרתם׃ פ

43ויאמר יהוה אל־משה ואהרן זאת חקת הפסח כל־בן־נכר לא־יאכל בו׃ 44וכל־עבד איש מקנת־כסף ומלתה אתו אז יאכל בו׃ 45תושב ושכיר לא־יאכל־בו׃ 46בבית אחד יאכל לא־תוציא מן־הבית מן־הבשר חוצה ועצם לא תשברו־בו׃ 47כל־עדת ישראל יעשו אתו׃ 48וכי־יגור אתך גר ועשה פסח ליהוה המול לו כל־זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ וכל־ערל לא־יאכל בו׃ 49תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם׃

50ויעשו כל־בני ישראל כאשר צוה יהוה את־משה ואת־אהרן כן עשו׃ ס 51ויהי בעצם היום הזה הוציא יהוה את־בני ישראל מארץ מצרים על־צבאתם׃ פ