1בשביעי בעשרים ואחד לחדש היה דבר־יהוה ביד־חגי הנביא לאמר׃ 2אמר־נא אל־זרבבל בן־שלתיאל פחת יהודה ואל־יהושע בן־יהוצדק הכהן הגדול ואל־שארית העם לאמר׃ 3מי בכם הנשאר אשר ראה את־הבית הזה בכבודו הראשון ומה אתם ראים אתו עתה הלוא כמהו כאין בעיניכם׃ 4ועתה חזק זרבבל ׀ נאם־יהוה וחזק יהושע בן־יהוצדק הכהן הגדול וחזק כל־עם הארץ נאם־יהוה ועשו כי־אני אתכם נאם יהוה צבאות׃ 5את־הדבר אשר־כרתי אתכם בצאתכם ממצרים ורוחי עמדת בתוככם אל־תיראו׃ ס 6כי כה אמר יהוה צבאות עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את־השמים ואת־הארץ ואת־הים ואת־החרבה׃ 7והרעשתי את־כל־הגוים ובאו חמדת כל־הגוים ומלאתי את־הבית הזה כבוד אמר יהוה צבאות׃ 8לי הכסף ולי הזהב נאם יהוה צבאות׃ 9גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן־הראשון אמר יהוה צבאות ובמקום הזה אתן שלום נאם יהוה צבאות׃ פ 10בעשרים וארבעה לתשיעי בשנת שתים לדריוש היה דבר־יהוה אל־חגי הנביא לאמר׃ 11כה אמר יהוה צבאות שאל־נא את־הכהנים תורה לאמר׃ 12הן ׀ ישא־איש בשר־קדש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל־הלחם ואל־הנזיד ואל־היין ואל־שמן ואל־כל־מאכל היקדש ויענו הכהנים ויאמרו לא׃ 13ויאמר חגי אם־יגע טמא־נפש בכל־אלה היטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא׃ 14ויען חגי ויאמר כן העם־הזה וכן־הגוי הזה לפני נאם־יהוה וכן כל־מעשה ידיהם ואשר יקריבו שם טמא הוא׃ 15ועתה שימו־נא לבבכם מן־היום הזה ומעלה מטרם שום־אבן אל־אבן בהיכל יהוה׃ 16מהיותם בא אל־ערמת עשרים והיתה עשרה בא אל־היקב לחשף חמשים פורה והיתה עשרים׃ 17הכיתי אתכם בשדפון ובירקון ובברד את כל־מעשה ידיכם ואין־אתכם אלי נאם־יהוה׃ 18שימו־נא לבבכם מן־היום הזה ומעלה מיום עשרים וארבעה לתשיעי למן־היום אשר־יסד היכל־יהוה שימו לבבכם׃ 19העוד הזרע במגורה ועד־הגפן והתאנה והרמון ועץ הזית לא נשא מן־היום הזה אברך׃ ס 20ויהי דבר־יהוה ׀ שנית אל־חגי בעשרים וארבעה לחדש לאמר׃ 21אמר אל־זרבבל פחת־יהודה לאמר אני מרעיש את־השמים ואת־הארץ׃ 22והפכתי כסא ממלכות והשמדתי חזק ממלכות הגוים והפכתי מרכבה ורכביה וירדו סוסים ורכביהם איש בחרב אחיו׃ 23ביום ההוא נאם־יהוה צבאות אקחך זרבבל בן־שאלתיאל עבדי נאם־יהוה ושמתיך כחותם כי־בך בחרתי נאם יהוה צבאות׃ |
    |