1כי ירחם יהוה את־יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על־אדמתם ונלוה הגר עליהם ונספחו על־בית יעקב׃ 2ולקחום עמים והביאום אל־מקומם והתנחלום בית־ישראל על אדמת יהוה לעבדים ולשפחות והיו שבים לשביהם ורדו בנגשיהם׃ ס 3והיה ביום הניח יהוה לך מעצבך ומרגזך ומן־העבדה הקשה אשר עבד־בך׃ 4ונשאת המשל הזה על־מלך בבל ואמרת איך שבת נגש שבתה מדהבה׃ 5שבר יהוה מטה רשעים שבט משלים׃ 6מכה עמים בעברה מכת בלתי סרה רדה באף גוים מרדף בלי חשך׃ 7נחה שקטה כל־הארץ פצחו רנה׃ 8גם־ברושים שמחו לך ארזי לבנון מאז שכבת לא־יעלה הכרת עלינו׃ 9שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך עורר לך רפאים כל־עתודי ארץ הקים מכסאותם כל מלכי גוים׃ 10כלם יענו ויאמרו אליך גם־אתה חלית כמונו אלינו נמשלת׃ 11הורד שאול גאונך המית נבליך תחתיך יצע רמה ומכסיך תולעה׃ 12איך נפלת משמים הילל בן־שחר נגדעת לארץ חולש על־גוים׃ 13ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי־אל ארים כסאי ואשב בהר־מועד בירכתי צפון׃ 14אעלה על־במתי עב אדמה לעליון׃ 15אך אל־שאול תורד אל־ירכתי־בור׃ 16ראיך אליך ישגיחו אליך יתבוננו הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות׃ 17שם תבל כמדבר ועריו הרס אסיריו לא־פתח ביתה׃ 18כל־מלכי גוים כלם שכבו בכבוד איש בביתו׃ 19ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב לבוש הרגים מטעני חרב יורדי אל־אבני־בור כפגר מובס׃ 20לא־תחד אתם בקבורה כי־ארצך שחת עמך הרגת לא־יקרא לעולם זרע מרעים׃ 21הכינו לבניו מטבח בעון אבותם בל־יקמו וירשו ארץ ומלאו פני־תבל ערים׃ 22וקמתי עליהם נאם יהוה צבאות והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם־יהוה׃ 23ושמתיה למורש קפד ואגמי־מים וטאטאתיה במטאטא השמד נאם יהוה צבאות׃ פ 24נשבע יהוה צבאות לאמר אם־לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום׃ 25לשבר אשור בארצי ועל־הרי אבוסנו וסר מעליהם עלו וסבלו מעל שכמו יסור׃ 26זאת העצה היעוצה על־כל־הארץ וזאת היד הנטויה על־כל־הגוים׃ 27כי־יהוה צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה׃ פ 28בשנת־מות המלך אחז היה המשא הזה׃ 29אל־תשמחי פלשת כלך כי נשבר שבט מכך כי־משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף׃ 30ורעו בכורי דלים ואביונים לבטח ירבצו והמתי ברעב שרשך ושאריתך יהרג׃ 31הילילי שער זעקי־עיר נמוג פלשת כלך כי מצפון עשן בא ואין בודד במועדיו׃ 32ומה־יענה מלאכי־גוי כי יהוה יסד ציון ובה יחסו עניי עמו׃ ס |
    |