1משא דמשק הנה דמשק מוסר מעיר והיתה מעי מפלה׃ 2עזבות ערי ערער לעדרים תהיינה ורבצו ואין מחריד׃ 3ונשבת מבצר מאפרים וממלכה מדמשק ושאר ארם ככבוד בני־ישראל יהיו נאם יהוה צבאות׃ ס 4והיה ביום ההוא ידל כבוד יעקב ומשמן בשרו ירזה׃ 5והיה כאסף קציר קמה וזרעו שבלים יקצור והיה כמלקט שבלים בעמק רפאים׃ 6ונשאר־בו עוללת כנקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמשה בסעפיה פריה נאם־יהוה אלהי ישראל׃ ס 7ביום ההוא ישעה האדם על־עשהו ועיניו אל־קדוש ישראל תראינה׃ 8ולא ישעה אל־המזבחות מעשה ידיו ואשר עשו אצבעתיו לא יראה והאשרים והחמנים׃ 9ביום ההוא יהיו ׀ ערי מעזו כעזובת החרש והאמיר אשר עזבו מפני בני ישראל והיתה שממה׃ 10כי שכחת אלהי ישעך וצור מעזך לא זכרת על־כן תטעי נטעי נעמנים וזמרת זר תזרענו׃ 11ביום נטעך תשגשגי ובבקר זרעך תפריחי נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש׃ ס 12הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון ושאון לאמים כשאון מים כבירים ישאון׃ 13לאמים כשאון מים רבים ישאון וגער בו ונס ממרחק ורדף כמץ הרים לפני־רוח וכגלגל לפני סופה׃ 14לעת ערב והנה בלהה בטרם בקר איננו זה חלק שוסינו וגורל לבזזינו׃ ס |
    |