1רדי ׀ ושבי על־עפר בתולת בת־בבל שבי־לארץ אין־כסא בת־כשדים כי לא תוסיפי יקראו־לך רכה וענגה׃ 2קחי רחים וטחני קמח גלי צמתך חשפי־שבל גלי־שוק עברי נהרות׃ 3תגל ערותך גם תראה חרפתך נקם אקח ולא אפגע אדם׃ ס 4גאלנו יהוה צבאות שמו קדוש ישראל׃ 5שבי דומם ובאי בחשך בת־כשדים כי לא תוסיפי יקראו־לך גברת ממלכות׃ 6קצפתי על־עמי חללתי נחלתי ואתנם בידך לא־שמת להם רחמים על־זקן הכבדת עלך מאד׃ 7ותאמרי לעולם אהיה גברת עד לא־שמת אלה על־לבך לא זכרת אחריתה׃ ס 8ועתה שמעי־זאת עדינה היושבת לבטח האמרה בלבבה אני ואפסי עוד לא אשב אלמנה ולא אדע שכול׃ 9ותבאנה לך שתי־אלה רגע ביום אחד שכול ואלמן כתמם באו עליך ברב כשפיך בעצמת חבריך מאד׃ 10ותבטחי ברעתך אמרת אין ראני חכמתך ודעתך היא שובבתך ותאמרי בלבך אני ואפסי עוד׃ 11ובא עליך רעה לא תדעי שחרה ותפל עליך הוה לא תוכלי כפרה ותבא עליך פתאם שואה לא תדעי׃ 12עמדי־נא בחבריך וברב כשפיך באשר יגעת מנעוריך אולי תוכלי הועיל אולי תערוצי׃ 13נלאית ברב עצתיך יעמדו־נא ויושיעך [הברו כ] (הברי ק) שמים החזים בכוכבים מודיעם לחדשים מאשר יבאו עליך׃ 14הנה היו כקש אש שרפתם לא־יצילו את־נפשם מיד להבה אין־גחלת לחמם אור לשבת נגדו׃ 15כן היו־לך אשר יגעת סחריך מנעוריך איש לעברו תעו אין מושיעך׃ ס |
    |