1כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים׃

2העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם׃

3הרבית הגוי [לא כ] (לו ק) הגדלת השמחה שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל׃

4כי ׀ את־על סבלו ואת מטה שכמו שבט הנגש בו החתת כיום מדין׃

5כי כל־סאון סאן ברעש ושמלה מגוללה בדמים והיתה לשרפה מאכלת אש׃

6כי־ילד ילד־לנו בן נתן־לנו ותהי המשרה על־שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אביעד שר־שלום׃

7[למרבה כ] (למרבה ק) המשרה ולשלום אין־קץ על־כסא דוד ועל־ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד־עולם קנאת יהוה צבאות תעשה־זאת׃ ס

8דבר שלח אדני ביעקב ונפל בישראל׃

9וידעו העם כלו אפרים ויושב שמרון בגאוה ובגדל לבב לאמר׃

10לבנים נפלו וגזית נבנה שקמים גדעו וארזים נחליף׃

11וישגב יהוה את־צרי רצין עליו ואת־איביו יסכסך׃

12ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את־ישראל בכל־פה בכל־זאת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה׃

13והעם לא־שב עד־המכהו ואת־יהוה צבאות לא דרשו׃ ס

14ויכרת יהוה מישראל ראש וזנב כפה ואגמון יום אחד׃

15זקן ונשוא־פנים הוא הראש ונביא מורה־שקר הוא הזנב׃

16ויהיו מאשרי העם־הזה מתעים ומאשריו מבלעים׃

17על־כן על־בחוריו לא־ישמח ׀ אדני ואת־יתמיו ואת־אלמנתיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל־פה דבר נבלה בכל־זאת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה׃

18כי־בערה כאש רשעה שמיר ושית תאכל ותצת בסבכי היער ויתאבכו גאות עשן׃

19בעברת יהוה צבאות נעתם ארץ ויהי העם כמאכלת אש איש אל־אחיו לא יחמלו׃

20ויגזר על־ימין ורעב ויאכל על־שמאול ולא שבעו איש בשר־זרעו יאכלו׃

21מנשה את־אפרים ואפרים את־מנשה יחדו המה על־יהודה בכל־זאת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה׃ ס