1איש היה בארץ־עוץ איוב שמו והיה ׀ האיש ההוא תם וישר וירא אלהים וסר מרע׃ 2ויולדו לו שבעה בנים ושלוש בנות׃ 3ויהי מקנהו שבעת אלפי־צאן ושלשת אלפי גמלים וחמש מאות צמד־בקר וחמש מאות אתונות ועבדה רבה מאד ויהי האיש ההוא גדול מכל־בני־קדם׃ 4והלכו בניו ועשו משתה בית איש יומו ושלחו וקראו לשלשת [אחיתיהם כ] (אחיותיהם ק) לאכל ולשתות עמהם׃ 5ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בבקר והעלה עלות מספר כלם כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם ככה יעשה איוב כל־הימים׃ פ

6ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על־יהוה ויבוא גם־השטן בתוכם׃ 7ויאמר יהוה אל־השטן מאין תבא ויען השטן את־יהוה ויאמר משוט בארץ ומהתהלך בה׃ 8ויאמר יהוה אל־השטן השמת לבך על־עבדי איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע׃ 9ויען השטן את־יהוה ויאמר החנם ירא איוב אלהים׃ 10הלא־ [את כ] (אתה ק) שכת בעדו ובעד־ביתו ובעד כל־אשר־לו מסביב מעשה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ׃ 11ואולם שלח־נא ידך וגע בכל־אשר־לו אם־לא על־פניך יברכך׃ 12ויאמר יהוה אל־השטן הנה כל־אשר־לו בידך רק אליו אל־תשלח ידך ויצא השטן מעם פני יהוה׃

13ויהי היום ובניו ובנתיו אכלים ושתים יין בבית אחיהם הבכור׃ 14ומלאך בא אל־איוב ויאמר הבקר היו חרשות והאתנות רעות על־ידיהם׃ 15ותפל שבא ותקחם ואת־הנערים הכו לפי־חרב ואמלטה רק־אני לבדי להגיד לך׃ 16עוד ׀ זה מדבר וזה בא ויאמר אש אלהים נפלה מן־השמים ותבער בצאן ובנערים ותאכלם ואמלטה רק־אני לבדי להגיד לך׃ 17עוד ׀ זה מדבר וזה בא ויאמר כשדים שמו ׀ שלשה ראשים ויפשטו על־הגמלים ויקחום ואת־הנערים הכו לפי־חרב ואמלטה רק־אני לבדי להגיד לך׃ 18עד זה מדבר וזה בא ויאמר בניך ובנותיך אכלים ושתים יין בבית אחיהם הבכור׃ 19והנה רוח גדולה באה ׀ מעבר המדבר ויגע בארבע פנות הבית ויפל על־הנערים וימותו ואמלטה רק־אני לבדי להגיד לך׃

20ויקם איוב ויקרע את־מעלו ויגז את־ראשו ויפל ארצה וישתחו׃

21ויאמר ערם [יצתי כ] (יצאתי ק) מבטן אמי וערם אשוב שמה יהוה נתן ויהוה לקח יהי שם יהוה מברך׃

22בכל־זאת לא־חטא איוב ולא־נתן תפלה לאלהים׃ פ