1הלא־צבא לאנוש [על־ כ] (עלי־ארץ ק) וכימי שכיר ימיו׃

2כעבד ישאף־צל וכשכיר יקוה פעלו׃

3כן הנחלתי לי ירחי־שוא ולילות עמל מנו־לי׃

4אם־שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד־ערב ושבעתי נדדים עדי־נשף׃

5לבש בשרי רמה [וגיש כ] (וגוש ק) עפר עורי רגע וימאס׃

6ימי קלו מני־ארג ויכלו באפס תקוה׃

7זכר כי־רוח חיי לא־תשוב עיני לראות טוב׃

8לא־תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃

9כלה ענן וילך כן יורד אול לא יעלה׃

10לא־ישוב עוד לביתו ולא־יכירנו עוד מקמו׃

11גם־אני לא אחשך פי א‍דברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃

12ה‍ים־אני אם־תנין כי־תשים עלי משמר׃

13כי־אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃

14וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃

15ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃

16מאסתי לא־לעלם אחיה חדל ממני כי־הבל ימי׃

17מה־אנוש כי תגדלנו וכי־תשית אליו לבך׃

18ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃

19כמה לא־תשעה ממני לא־תרפני עד־בלעי רקי׃

20חטאתי מה אפעל ׀ לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃

21ומה ׀ לא־תשא פשעי ותעביר את־עוני כי־עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃ פ