1ויהי מימים בימי קציר־חטים ויפקד שמשון את־אשתו בגדי עזים ויאמר אבאה אל־אשתי החדרה ולא־נתנו אביה לבוא׃ 2ויאמר אביה אמר אמרתי כי־שנא שנאתה ואתננה למרעך הלא אחתה הקטנה טובה ממנה תהי־נא לך תחתיה׃

3ויאמר להם שמשון נקיתי הפעם מפלשתים כי־עשה אני עמם רעה׃ 4וילך שמשון וילכד שלש־מאות שועלים ויקח לפדים ויפן זנב אל־זנב וישם לפיד אחד בין־שני הזנבות בתוך׃ 5ויבער־אש בלפידים וישלח בקמות פלשתים ויבער מגדיש ועד־קמה ועד־כרם זית׃ 6ויאמרו פלשתים מי עשה זאת ויאמרו שמשון חתן התמני כי לקח את־אשתו ויתנה למרעהו ויעלו פלשתים וישרפו אותה ואת־אביה באש׃ 7ויאמר להם שמשון אם־תעשון כזאת כי אם־נקמתי בכם ואחר אחדל׃ 8ויך אותם שוק על־ירך מכה גדולה וירד וישב בסעיף סלע עיטם׃ ס

9ויעלו פלשתים ויחנו ביהודה וינטשו בלחי׃ 10ויאמרו איש יהודה למה עליתם עלינו ויאמרו לאסור את־שמשון עלינו לעשות לו כאשר עשה לנו׃ 11וירדו שלשת אלפים איש מיהודה אל־סעיף סלע עיטם ויאמרו לשמשון הלא ידעת כי־משלים בנו פלשתים ומה־זאת עשית לנו ויאמר להם כאשר עשו לי כן עשיתי להם׃ 12ויאמרו לו לאסרך ירדנו לתתך ביד־פלשתים ויאמר להם שמשון השבעו לי פן־תפגעון בי אתם׃ 13ויאמרו לו לאמר לא כי־אסר נאסרך ונתנוך בידם והמת לא נמיתך ויאסרהו בשנים עבתים חדשים ויעלוהו מן־הסלע׃

14הוא־בא עד־לחי ופלשתים הריעו לקראתו ותצלח עליו רוח יהוה ותהיינה העבתים אשר על־זרועותיו כפשתים אשר בערו באש וימסו אסוריו מעל ידיו׃ 15וימצא לחי־חמור טריה וישלח ידו ויקחה ויך־בה אלף איש׃

16ויאמר שמשון בלחי החמור חמור חמרתים בלחי החמור הכיתי אלף איש׃

17ויהי ככלתו לדבר וישלך הלחי מידו ויקרא למקום ההוא רמת לחי׃ 18ויצמא מאד ויקרא אל־יהוה ויאמר אתה נתת ביד־עבדך את־התשועה הגדלה הזאת ועתה אמות בצמא ונפלתי ביד הערלים׃ 19ויבקע אלהים את־המכתש אשר־בלחי ויצאו ממנו מים וישת ותשב רוחו ויחי על־כן ׀ קרא שמה עין הקורא אשר בלחי עד היום הזה׃ 20וישפט את־ישראל בימי פלשתים עשרים שנה׃ פ