1ויאמר יהוה אל־משה אמר אל־הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא־יטמא בעמיו׃ 2כי אם־לשארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו׃ 3ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא־היתה לאיש לה יטמא׃ 4לא יטמא בעל בעמיו להחלו׃ 5לא־ [יקרחה כ] (יקרחו ק) קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת׃ 6קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם כי את־אשי יהוה לחם אלהיהם הם מקריבם והיו קדש׃ 7אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי־קדש הוא לאלהיו׃ 8וקדשתו כי־את־לחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה־לך כי קדוש אני יהוה מקדשכם׃ 9ובת איש כהן כי תחל לזנות את־אביה היא מחללת באש תשרף׃ ס

10והכהן הגדול מאחיו א‍שר־יוצק על־ראשו ׀ שמן המשחה ומלא את־ידו ללבש את־הבגדים את־ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם׃ 11ועל כל־נפשת מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא׃ 12ומן־המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני יהוה׃ 13והוא אשה בבתוליה יקח׃ 14אלמנה וגרושה וחללה זנה את־אלה לא יקח כי אם־בתולה מעמיו יקח אשה׃ 15ולא־יחלל זרעו בעמיו כי אני יהוה מקדשו׃ פ

16וידבר יהוה אל־משה לאמר׃ 17דבר אל־אהרן לאמר איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו׃

18כי כל־איש אשר־בו מום לא יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע׃ 19או איש אשר־יהיה בו שבר רגל או שבר יד׃ 20או־גבן או־דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך׃ 21כל־איש אשר־בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב את־אשי יהוה מום בו את לחם אלהיו לא יגש להקריב׃ 22לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן־הקדשים יאכל׃ 23אך אל־הפרכת לא יבא ואל־המזבח לא יגש כי־מום בו ולא יחלל את־מקדשי כי אני יהוה מקדשם׃ 24וידבר משה אל־אהרן ואל־בניו ואל־כל־בני ישראל׃ פ