1למנצח מזמור לדוד׃ בבוא־אליו נתן הנביא כאשר־בא אל־בת־שבע׃ חנני אלהים כחסדך כרב רחמיך מחה פשעי׃

2[הרבה כ] (הרב ק) כבסני מעוני ומחטאתי טהרני׃

3כי־פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד׃

4לך לבדך ׀ חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך׃

5הן־בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי׃

6הן־אמת חפצת בטחות ובסתם חכמה תודיעני׃

7תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין׃

8תשמיעני ששון ושמחה תגלנה עצמות דכית׃

9הסתר פניך מחטאי וכל־עונתי מחה׃

10לב טהור ברא־לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי׃

11אל־תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל־תקח ממני׃

12השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני׃

13אלמדה פשעים דרכיך וחטאים אליך ישובו׃

14הצילני מדמים ׀ א‍להים אלהי תשועתי תרנן לשוני צדקתך׃

15אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך׃

16כי ׀ לא־תחפץ זבח ואתנה עולה לא תרצה׃

17זבחי אלהים רוח נשברה לב־נשבר ונדכה אלהים לא תבזה׃

18היטיבה ברצונך את־ציון תבנה חומות ירושלם׃

19אז תחפץ זבחי־צדק עולה וכליל אז יעלו על־מזבחך פרים׃