1ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך היה דבר־יהוה אל־זכריה בארבעה לחדש התשעי בכסלו׃ 2וישלח בית־אל שר־אצר ורגם מלך ואנשיו לחלות את־פני יהוה׃ 3לאמר אל־הכהנים אשר לבית־יהוה צבאות ואל־הנביאים לאמר האבכה בחדש החמשי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים׃ פ 4ויהי דבר־יהוה צבאות אלי לאמר׃ 5אמר אל־כל־עם הארץ ואל־הכהנים לאמר כי־צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה הצום צמתני אני׃ 6וכי תאכלו וכי תשתו הלוא אתם האכלים ואתם השתים׃ 7הלוא את־הדברים אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשנים בהיות ירושלם ישבת ושלוה ועריה סביבתיה והנגב והשפלה ישב׃ פ 8ויהי דבר־יהוה אל־זכריה לאמר׃ 9כה אמר יהוה צבאות לאמר משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את־אחיו׃ 10ואלמנה ויתום גר ועני אל־תעשקו ורעת איש אחיו אל־תחשבו בלבבכם׃ 11וימאנו להקשיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הכבידו משמוע׃ 12ולבם שמו שמיר משמוע את־התורה ואת־הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשנים ויהי קצף גדול מאת יהוה צבאות׃ 13ויהי כאשר־קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע אמר יהוה צבאות׃ 14ואסערם על כל־הגוים אשר לא־ידעום והארץ נשמה אחריהם מעבר ומשב וישימו ארץ־חמדה לשמה׃ פ |
    |