1לכל זמן ועת לכל־חפץ תחת השמים׃ ס

2עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע׃

3עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות׃

4עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד׃

5עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק׃

6עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך׃

7עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר׃

8עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום׃ ס

9מה־יתרון העושה באשר הוא עמל׃ 10ראיתי את־הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃

11את־הכל עשה יפה בעתו גם את־העלם נתן בלבם מבלי אשר לא־ימצא האדם את־המעשה אשר־עשה האלהים מראש ועד־סוף׃

12ידעתי כי אין טוב בם כי אם־לשמוח ולעשות טוב בחייו׃ 13וגם כל־האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל־עמלו מתת אלהים היא׃ 14ידעתי כי כל־אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו׃ 15מה־שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את־נרדף׃

16ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע׃ 17אמרתי אני בלבי את־הצדיק ואת־הרשע ישפט האלהים כי־עת לכל־חפץ ועל כל־המעשה שם׃ 18אמרתי אני בלבי על־דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם־בהמה המה להם׃ 19כי מקרה בני־האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן־הבהמה אין כי הכל הבל׃ 20הכל הולך אל־מקום אחד הכל היה מן־העפר והכל שב אל־העפר׃ 21מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׃ 22וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי־הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו׃