1העזו ׀ בני בנימן מקרב ירושלם ובתקוע תקעו שופר ועל־בית הכרם שאו משאת כי רעה נשקפה מצפון ושבר גדול׃ 2הנוה והמענגה דמיתי בת־ציון׃ 3אליה יבאו רעים ועדריהם תקעו עליה אהלים סביב רעו איש את־ידו׃ 4קדשו עליה מלחמה קומו ונעלה בצהרים אוי לנו כי־פנה היום כי ינטו צללי־ערב׃ 5קומו ונעלה בלילה ונשחיתה ארמנותיה׃ ס 6כי כה אמר יהוה צבאות כרתו עצה ושפכו על־ירושלם סללה היא העיר הפקד כלה עשק בקרבה׃ 7כהקיר [בור כ] (ביר ק) מימיה כן הקרה רעתה חמס ושד ישמע בה על־פני תמיד חלי ומכה׃ 8הוסרי ירושלם פן־תקע נפשי ממך פן־אשימך שממה ארץ לוא נושבה׃ פ 9כה אמר יהוה צבאות עולל יעוללו כגפן שארית ישראל השב ידך כבוצר על־סלסלות׃ 10על־מי אדברה ואעידה וישמעו הנה ערלה אזנם ולא יוכלו להקשיב הנה דבר־יהוה היה להם לחרפה לא יחפצו־בו׃ 11ואת חמת יהוה ׀ מלאתי נלאיתי הכיל שפך על־עולל בחוץ ועל סוד בחורים יחדו כי־גם־איש עם־אשה ילכדו זקן עם־מלא ימים׃ 12ונסבו בתיהם לאחרים שדות ונשים יחדו כי־אטה את־ידי על־ישבי הארץ נאם־יהוה׃ 13כי מקטנם ועד־גדולם כלו בוצע בצע ומנביא ועד־כהן כלו עשה שקר׃ 14וירפאו את־שבר עמי על־נקלה לאמר שלום ׀ שלום ואין שלום׃ 15הבישו כי תועבה עשו גם־בוש לא־יבושו גם־הכלים לא ידעו לכן יפלו בנפלים בעת־פקדתים יכשלו אמר יהוה׃ ס 16כה אמר יהוה עמדו על־דרכים וראו ושאלו ׀ לנתבות עולם אי־זה דרך הטוב ולכו־בה ומצאו מרגוע לנפשכם ויאמרו לא נלך׃ 17והקמתי עליכם צפים הקשיבו לקול שופר ויאמרו לא נקשיב׃ 18לכן שמעו הגוים ודעי עדה את־אשר־בם׃ 19שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל־העם הזה פרי מחשבותם כי על־דברי לא הקשיבו ותורתי וימאסו־בה׃ 20למה־זה לי לבונה משבא תבוא וקנה הטוב מארץ מרחק עלותיכם לא לרצון וזבחיכם לא־ערבו לי׃ ס 21לכן כה אמר יהוה הנני נתן אל־העם הזה מכשלים וכשלו בם אבות ובנים יחדו שכן ורעו [יאבדו כ] (ואבדו׃ ק) פ 22כה אמר יהוה הנה עם בא מארץ צפון וגוי גדול יעור מירכתי־ארץ׃ 23קשת וכידון יחזיקו אכזרי הוא ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל־סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת־ציון׃ 24שמענו את־שמעו רפו ידינו צרה החזיקתנו חיל כיולדה׃ 25אל־ [תצאי כ] (תצאו ק) השדה ובדרך אל־ [תלכי כ] (תלכו ק) כי חרב לאיב מגור מסביב׃ 26בת־עמי חגרי־שק והתפלשי באפר אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כי פתאם יבא השדד עלינו׃ 27בחון נתתיך בעמי מבצר ותדע ובחנת את־דרכם׃ 28כלם סרי סוררים הלכי רכיל נחשת וברזל כלם משחיתים המה׃ 29נחר מפח [מאשתם כ] (מאש ק) (תם ק) עפרת לשוא צרף צרוף ורעים לא נתקו׃ 30כסף נמאס קראו להם כי־מאס יהוה בהם׃ פ |
    |