1דבר־יהוה אשר היה אל־יואל בן־פתואל׃ 2שמעו־זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבתיכם׃ 3עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר׃ 4יתר הגזם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל׃ 5הקיצו שכורים ובכו והיללו כל־שתי יין על־עסיס כי נכרת מפיכם׃ 6כי־גוי עלה על־ארצי עצום ואין מספר שניו שני אריה ומתלעות לביא לו׃ 7שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה חשף חשפה והשליך הלבינו שריגיה׃ 8אלי כבתולה חגרת־שק על־בעל נעוריה׃ 9הכרת מנחה ונסך מבית יהוה אבלו הכהנים משרתי יהוה׃ 10שדד שדה אבלה אדמה כי שדד דגן הוביש תירוש אמלל יצהר׃ 11הבישו אכרים הילילו כרמים על־חטה ועל־שערה כי אבד קציר שדה׃ 12הגפן הובישה והתאנה אמללה רמון גם־תמר ותפוח כל־עצי השדה יבשו כי־הביש ששון מן־בני אדם׃ ס 13חגרו וספדו הכהנים הילילו משרתי מזבח באו לינו בשקים משרתי אלהי כי נמנע מבית אלהיכם מנחה ונסך׃ 14קדשו־צום קראו עצרה אספו זקנים כל ישבי הארץ בית יהוה אלהיכם וזעקו אל־יהוה׃ 15אהה ליום כי קרוב יום יהוה וכשד משדי יבוא׃ 16הלוא נגד עינינו אכל נכרת מבית אלהינו שמחה וגיל׃ 17עבשו פרדות תחת מגרפתיהם נשמו אצרות נהרסו ממגרות כי הביש דגן׃ 18מה־נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר כי אין מרעה להם גם־עדרי הצאן נאשמו׃ 19אליך יהוה אקרא כי אש אכלה נאות מדבר ולהבה להטה כל־עצי השדה׃ 20גם־בהמות שדה תערוג אליך כי יבשו אפיקי מים ואש אכלה נאות המדבר׃ פ |
    |