1יהי כאשר שמע סנבלט כי־אנחנו בונים את־החומה ויחר לו ויכעס הרבה וילעג על־היהודים׃ 2ויאמר ׀ לפני אחיו וחיל שמרון ויאמר מה היהודים האמללים עשים היעזבו להם היזבחו היכלו ביום היחיו את־האבנים מערמות העפר והמה שרופות׃ 3וטוביה העמני אצלו ויאמר גם אשר־הם בונים אם־יעלה שועל ופרץ חומת אבניהם׃ פ 4שמע אלהינו כי־היינו בוזה והשב חרפתם אל־ראשם ותנם לבזה בארץ שביה׃ 5ואל־תכס על־עונם וחטאתם מלפניך אל־תמחה כי הכעיסו לנגד הבונים׃ 6ונבנה את־החומה ותקשר כל־החומה עד־חציה ויהי לב לעם לעשות׃ פ 7ויהי כאשר שמע סנבלט וטוביה והערבים והעמנים והאשדודים כי־עלתה ארוכה לחמות ירושלם כי־החלו הפרצים להסתם ויחר להם מאד׃ 8ויקשרו כלם יחדו לבוא להלחם בירושלם ולעשות לו תועה׃ 9ונתפלל אל־אלהינו ונעמיד משמר עליהם יומם ולילה מפניהם׃ 10ויאמר יהודה כשל כח הסבל והעפר הרבה ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה׃ 11ויאמרו צרינו לא ידעו ולא יראו עד אשר־נבוא אל־תוכם והרגנום והשבתנו את־המלאכה׃ 12ויהי כאשר־באו היהודים הישבים אצלם ויאמרו לנו עשר פעמים מכל־המקמות אשר־תשובו עלינו׃ 13ואעמיד מתחתיות למקום מאחרי לחומה [בצחחיים כ] (בצחיחים ק) ואעמיד את־העם למשפחות עם־חרבתיהם רמחיהם וקשתתיהם׃ 14וארא ואקום ואמר אל־החרים ואל־הסגנים ואל־יתר העם אל־תיראו מפניהם את־אדני הגדול והנורא זכרו והלחמו על־אחיכם בניכם ובנתיכם נשיכם ובתיכם׃ פ 15ויהי כאשר־שמעו אויבינו כי־נודע לנו ויפר האלהים את־עצתם [ונשוב כ] (ונשב ק) כלנו אל־החומה איש אל־מלאכתו׃ 16ויהי ׀ מן־היום ההוא חצי נערי עשים במלאכה וחצים מחזיקים והרמחים המגנים והקשתות והשרינים והשרים אחרי כל־בית יהודה׃ 17הבונים בחומה והנשאים בסבל עמשים באחת ידו עשה במלאכה ואחת מחזקת השלח׃ 18והבונים איש חרבו אסורים על־מתניו ובונים והתוקע בשופר אצלי׃ 19ואמר אל־החרים ואל־הסגנים ואל־יתר העם המלאכה הרבה ורחבה ואנחנו נפרדים על־החומה רחוקים איש מאחיו׃ 20במקום אשר תשמעו את־קול השופר שמה תקבצו אלינו אלהינו ילחם לנו׃ 21ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים׃ 22גם בעת ההיא אמרתי לעם איש ונערו ילינו בתוך ירושלם והיו־לנו הלילה משמר והיום מלאכה׃ 23ואין אני ואחי ונערי ואנשי המשמר אשר אחרי אין־אנחנו פשטים בגדינו איש שלחו המים׃ ס |
    |