1דברי ׀ אגור בן־יקה המשא נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואכל׃

2כי בער אנכי מאיש ולא־בינת אדם לי׃

3ולא־למדתי חכמה ודעת קדשים אדע׃

4מי עלה־שמים ׀ וירד מי אסף־רוח ׀ בחפניו מי צרר־מים ׀ בשמלה מי הקים כל־אפסי־ארץ מה־שמו ומה־שם־בנו כי תדע׃

5כל־אמרת אלוה צרופה מגן הוא לחסים בו׃

6אל־תוסף על־דבריו פן־יוכיח בך ונכזבת׃ פ

7תים שאלתי מאתך אל־תמנע ממני בטרם אמות׃

8שוא ׀ ודבר־כזב הרחק ממני ראש ועשר אל־תתן־לי הטריפני לחם חקי׃

9פן אשבע ׀ וכחשתי ואמרתי מי יהוה ופן־אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי׃ פ

10אל־תלשן עבד אל־ [אדנו כ] (אדניו ק) פן־יקללך ואשמת׃

11דור אביו יקלל ואת־אמו לא יברך׃

12דור טהור בעיניו ומצאתו לא רחץ׃

13דור מה־רמו עיניו ועפעפיו ינשאו׃

14דור ׀ חרבות שניו ומאכלות מתלעתיו לאכל עניים מארץ ואביונים מאדם׃ פ

15לעלוקה ׀ שתי בנות הב ׀ הב שלוש הנה לא תשבענה ארבע לא־אמרו הון׃

16שאול ועצר רחם ארץ לא־שבעה מים ואש לא־אמרה הון׃

17עין ׀ תלעג לאב ותבוז ליקהת־אם יקרוה ערבי־נחל ויאכלוה בני־נשר׃ פ

18שלשה המה נפלאו ממני [וארבע כ] (וארבעה ק) לא ידעתים׃

19דרך הנשר ׀ בשמים דרך נחש עלי צור דרך־אניה בלב־ים ודרך גבר בעלמה׃

20כן ׀ דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה ואמרה לא־פעלתי און׃ פ

21תחת לוש רגזה ארץ ותחת ארבע לא־תוכל שאת׃

22תחת־עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע־לחם׃

23תחת נואה כי תבעל ושפחה כי־תירש גברתה׃ פ

24ארבעה הם קטני־ארץ והמה חכמים מחכמים׃

25הנמלים עם לא־עז ויכינו בקיץ לחמם׃

26פנים עם לא־עצום וישימו בסלע ביתם׃

27מלך אין לארבה ויצא חצץ כלו׃

28ממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך׃ פ

29שלשה המה מיטיבי צעד וארבעה מיטבי לכת׃

30ליש גבור בבהמה ולא־ישוב מפני־כל׃

31זרזיר מתנים או־תיש ומלך אלקום עמו׃

32אם־נבלת בהתנשא ואם־זמות יד לפה׃

33כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ־אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב׃ פ