1ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 2בן־אדם הודע את־ירושלם את־תועבתיה׃ 3ואמרת כה־אמר אדני יהוה לירושלם מכרתיך ומלדתיך מארץ הכנעני אביך האמרי ואמך חתית׃ 4ומולדותיך ביום הולדת אתך לא־כרת שרך ובמים לא־רחצת למשעי והמלח לא המלחת והחתל לא חתלת׃ 5לא־חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך ותשלכי אל־פני השדה בגעל נפשך ביום הלדת אתך׃

6ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי׃ 7רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים שדים נכנו ושערך צמח ואת ערם ועריה׃

8ואעבר עליך ואראך והנה עתך עת דדים ואפרש כנפי עליך ואכסה ערותך ואשבע לך ואבוא בברית אתך נאם אדני יהוה ותהיי לי׃ 9וארחצך במים ואשטף דמיך מעליך ואסכך בשמן׃ 10ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואחבשך בשש ואכסך משי׃ 11ואעדך עדי ואתנה צמידים על־ידיך ורביד על־גרונך׃ 12ואתן נזם על־אפך ועגילים על־אזניך ועטרת תפארת בראשך׃ 13ותעדי זהב וכסף ומלבושך [ששי כ] (שש ק) ומשי ורקמה סלת ודבש ושמן [אכלתי כ] (אכלת ק) ותיפי במאד מאד ותצלחי למלוכה׃ 14ויצא לך שם בגוים ביפיך כי ׀ כליל הוא בהדרי אשר־שמתי עליך נאם אדני יהוה׃

15ותבטחי ביפיך ותזני על־שמך ותשפכי את־תזנותיך על־כל־עובר לו־יהי׃ 16ותקחי מבגדיך ותעשי־לך במות טלאות ותזני עליהם לא באות ולא יהיה׃ 17ותקחי כלי תפארתך מזהבי ומכספי אשר נתתי לך ותעשי־לך צלמי זכר ותזני־בם׃ 18ותקחי את־בגדי רקמתך ותכסים ושמני וקטרתי [נתתי כ] (נתת ק) לפניהם׃ 19ולחמי אשר־נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך ונתתיהו לפניהם לריח ניחח ויהי נאם אדני יהוה׃ 20ותקחי את־בניך ואת־בנותיך אשר ילדת לי ותזבחים להם לאכול המעט [מתזנתך כ] (מתזנותיך׃ ק) 21ותשחטי את־בני ותתנים בהעביר אותם להם׃ 22ואת כל־תועבתיך ותזנתיך לא [זכרתי כ] (זכרת ק) את־ימי נעוריך בהיותך ערם ועריה מתבוססת בדמך היית׃

23ויהי אחרי כל־רעתך אוי אוי לך נאם אדני יהוה׃ 24ותבני־לך גב ותעשי־לך רמה בכל־רחוב׃ 25אל־כל־ראש דרך בנית רמתך ותתעבי את־יפיך ותפשקי את־רגליך לכל־עובר ותרבי את־ [תזנתך כ] (תזנותיך׃ ק) 26ותזני אל־בני־מצרים שכניך גדלי בשר ותרבי את־תזנתך להכעיסני׃ 27והנה נטיתי ידי עליך ואגרע חקך ואתנך בנפש שנאותיך בנות פלשתים הנכלמות מדרכך זמה׃ 28ותזני אל־בני אשור מבלתי שבעתך ותזנים וגם לא שבעת׃ 29ותרבי את־תזנותך אל־ארץ כנען כשדימה וגם־בזאת לא שבעת׃

30מה אמלה לבתך נאם אדני יהוה בעשותך את־כל־אלה מעשה אשה־זונה שלטת׃ 31בבנותיך גבך בראש כל־דרך ורמתך [עשיתי כ] (עשית ק) בכל־רחוב ולא־ [הייתי כ] (היית ק) כזונה לקלס אתנן׃ 32האשה המנאפת תחת אישה תקח את־זרים׃ 33לכל־זנות יתנו־נדה ואת נתת את־נדניך לכל־מאהביך ותשחדי אותם לבוא אליך מסביב בתזנותיך׃ 34ויהי־בך הפך מן־הנשים בתזנותיך ואחריך לא זונה ובתתך אתנן ואתנן לא נתן־לך ותהי להפך׃

35לכן זונה שמעי דבר־יהוה׃ פ 36כה־אמר אדני יהוה יען השפך נחשתך ותגלה ערותך בתזנותיך על־מאהביך ועל כל־גלולי תועבותיך וכדמי בניך אשר נתת להם׃ 37לכן הנני מקבץ את־כל־מאהביך אשר ערבת עליהם ואת כל־אשר אהבת על כל־אשר שנאת וקבצתי אתם עליך מסביב וגליתי ערותך אלהם וראו את־כל־ערותך׃ 38ושפטתיך משפטי נאפות ושפכת דם ונתתיך דם חמה וקנאה׃ 39ונתתי אותך בידם והרסו גבך ונתצו רמתיך והפשיטו אותך בגדיך ולקחו כלי תפארתך והניחוך עירם ועריה׃ 40והעלו עליך קהל ורגמו אותך באבן ובתקוך בחרבותם׃ 41ושרפו בתיך באש ועשו־בך שפטים לעיני נשים רבות והשבתיך מזונה וגם־אתנן לא תתני־עוד׃ 42והנחתי חמתי בך וסרה קנאתי ממך ושקטתי ולא אכעס עוד׃ 43יען אשר לא־ [זכרתי כ] (זכרת ק) את־ימי נעוריך ותרגזי־לי בכל־אלה וגם־אני הא דרכך ׀ בראש נתתי נאם אדני יהוה ולא [עשיתי כ] (עשית ק) את־הזמה על כל־תועבתיך׃

44הנה כל־המשל עליך ימשל לאמר כאמה בתה׃ 45בת־אמך את געלת אישה ובניה ואחות אחותך את אשר געלו אנשיהן ובניהן אמכן חתית ואביכן אמרי׃ 46ואחותך הגדולה שמרון היא ובנותיה היושבת על־שמאולך ואחותך הקטנה ממך היושבת מימינך סדם ובנותיה׃ 47ולא בדרכיהן הלכת ובתועבותיהן [עשיתי כ] (עשית ק) כמעט קט ותשחתי מהן בכל־דרכיך׃ 48חי־אני נאם אדני יהוה אם־עשתה סדם אחותך היא ובנותיה כאשר עשית את ובנותיך׃ 49הנה־זה היה עון סדם אחותך גאון שבעת־לחם ושלות השקט היה לה ולבנותיה ויד־עני ואביון לא החזיקה׃ 50ותגבהינה ותעשינה תועבה לפני ואסיר אתהן כאשר ראיתי׃ ס 51ושמרון כחצי חטאתיך לא חטאה ותרבי את־תועבותיך מהנה ותצדקי את־ [אחותך כ] (אחותיך ק) בכל־תועבותיך אשר [עשיתי כ] (עשית׃ ק) 52גם־את ׀ שאי כלמתך אשר פללת לאחותך בחטאתיך אשר־התעבת מהן תצדקנה ממך וגם־את בושי ושאי כלמתך בצדקתך אחיותך׃

53ושבתי את־שביתהן את־ [שבית כ] (שבות ק) סדם ובנותיה ואת־ [שבית כ] (שבות ק) שמרון ובנותיה [ושבית כ] (ושבות ק) שביתיך בתוכהנה׃ 54למען תשאי כלמתך ונכלמת מכל אשר עשית בנחמך אתן׃ 55ואחותיך סדם ובנותיה תשבן לקדמתן ושמרון ובנותיה תשבן לקדמתן ואת ובנותיך תשבינה לקדמתכן׃ 56ולוא היתה סדם אחותך לשמועה בפיך ביום גאוניך׃ 57בטרם תגלה רעתך כמו עת חרפת בנות־ארם וכל־סביבותיה בנות פלשתים השאטות אותך מסביב׃ 58את־זמתך ואת־תועבותיך את נשאתים נאם יהוה׃ ס

59כי כה אמר אדני יהוה [ועשית כ] (ועשיתי ק) אותך כאשר עשית אשר־בזית אלה להפר ברית׃

60וזכרתי אני את־בריתי אותך בימי נעוריך והקמותי לך ברית עולם׃ 61וזכרת את־דרכיך ונכלמת בקחתך את־אחותיך הגדלות ממך אל־הקטנות ממך ונתתי אתהן לך לבנות ולא מבריתך׃ 62והקימותי אני את־בריתי אתך וידעת כי־אני יהוה׃ 63למען תזכרי ובשת ולא יהיה־לך עוד פתחון פה מפני כלמתך בכפרי־לך לכל־אשר עשית נאם אדני יהוה׃ ס