1ויכלו השמים והארץ וכל־צבאם׃ 2ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל־מלאכתו אשר עשה׃ 3ויברך אלהים את־יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל־מלאכתו אשר־ברא אלהים לעשות׃ פ

4אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים׃ 5וכל ׀ שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל־עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על־הארץ ואדם אין לעבד את־האדמה׃ 6ואד יעלה מן־הארץ והשקה את־כל־פני־האדמה׃ 7וייצר יהוה אלהים את־האדם עפר מן־האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה׃

8ויטע יהוה אלהים גן־בעדן מקדם וישם שם את־האדם אשר יצר׃ 9ויצמח יהוה אלהים מן־האדמה כל־עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע׃

10ונהר יצא מעדן להשקות את־הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים׃ 11שם האחד פישון הוא הסבב את כל־ארץ החוילה אשר־שם הזהב׃ 12וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם׃ 13ושם־הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל־ארץ כוש׃ 14ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת׃

15ויקח יהוה אלהים את־האדם וינחהו בגן־עדן לעבדה ולשמרה׃ 16ויצו יהוה אלהים על־האדם לאמר מכל עץ־הגן אכל תאכל׃ 17ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות׃

18ויאמר יהוה אלהים לא־טוב היות האדם לבדו אעשה־לו עזר כנגדו׃ 19ויצר יהוה אלהים מן־האדמה כל־חית השדה ואת כל־עוף השמים ויבא אל־האדם לראות מה־יקרא־לו וכל אשר יקרא־לו האדם נפש חיה הוא שמו׃ 20ויקרא האדם שמות לכל־הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא־מצא עזר כנגדו׃

21ויפל יהוה אלהים ׀ תרדמה על־האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה׃ 22ויבן יהוה אלהים ׀ את־הצלע אשר־לקח מן־האדם לאשה ויבאה אל־האדם׃

23ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה־זאת׃

24על־כן יעזב־איש את־אביו ואת־אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד׃ 25ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו׃