1שמעו את־הדבר אשר דבר יהוה עליכם בית ישראל׃ 2כה ׀ אמר יהוה אל־דרך הגוים אל־תלמדו ומאתות השמים אל־תחתו כי־יחתו הגוים מהמה׃ 3כי־חקות העמים הבל הוא כי־עץ מיער כרתו מעשה ידי־חרש במעצד׃ 4בכסף ובזהב ייפהו במסמרות ובמקבות יחזקום ולוא יפיק׃ 5כתמר מקשה המה ולא ידברו נשוא ינשוא כי לא יצעדו אל־תיראו מהם כי־לא ירעו וגם־היטיב אין אותם׃ ס 6מאין כמוך יהוה גדול אתה וגדול שמך בגבורה׃ 7מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל־חכמי הגוים ובכל־מלכותם מאין כמוך׃ 8ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא׃ 9כסף מרקע מתרשיש יובא וזהב מאופז מעשה חרש וידי צורף תכלת וארגמן לבושם מעשה חכמים כלם׃ 10ויהוה אלהים אמת הוא־אלהים חיים ומלך עולם מקצפו תרעש הארץ ולא־יכלו גוים זעמו׃ ס 11כדנה תאמרון להום אלהיא די־שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן־תחות שמיא אלה׃ ס 12עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים׃ 13לקול תתו המון מים בשמים ויעלה נשאים מקצה [ארץ כ] (הארץ ק) ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרתיו׃ 14נבער כל־אדם מדעת הביש כל־צורף מפסל כי שקר נסכו ולא־רוח בם׃ 15הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו׃ 16לא־כאלה חלק יעקב כי־יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו יהוה צבאות שמו׃ ס 17אספי מארץ כנעתך [ישבתי כ] (ישבת ק) במצור׃ ס 18כי־כה אמר יהוה הנני קולע את־יושבי הארץ בפעם הזאת והצרותי להם למען ימצאו׃ ס 19אוי לי על־שברי נחלה מכתי ואני אמרתי אך זה חלי ואשאנו׃ 20אהלי שדד וכל־מיתרי נתקו בני יצאני ואינם אין־נטה עוד אהלי ומקים יריעותי׃ 21כי נבערו הרעים ואת־יהוה לא דרשו על־כן לא השכילו וכל־מרעיתם נפוצה׃ ס 22קול שמועה הנה באה ורעש גדול מארץ צפון לשום את־ערי יהודה שממה מעון תנים׃ ס 23ידעתי יהוה כי לא לאדם דרכו לא־לאיש הלך והכין את־צעדו׃ 24יסרני יהוה אך־במשפט אל־באפך פן־תמעטני׃ 25שפך חמתך על־הגוים אשר לא־ידעוך ועל משפחות אשר בשמך לא קראו כי־אכלו את־יעקב ואכלהו ויכלהו ואת־נוהו השמו׃ פ |
    |